כתיבה וחתימה

כתיבה וחתימה בספר החיים

עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. על העוול הקשה שנעשה לילדי תימן מזרח ובלקן ולמשפחותיהם בראשית ימי המדינה, לא רק שלא ריצו ולא השיבו את הגזלה, אלא גם לא הכירו ולא השיבו אפילו תשובה.
העוון הבלתי-נרצה הזה מלווה לא רק את המשפחות, אלא את המדינה כולה לאורך שנותיה ומאז רובץ לפתחה בכל יום כפור. ופשעם של יחידים רבים יותר או פחות, הוא גם חטאת הציבור שבמוסדותיו ובסמכויותיו נגזלה הגזלה.
ביום הכפורים הזה לא נחפש שעיר לעזאזל. ובמקום צעקת "אני מאשים!", אנחנו אומרים שירה מהלב: "תורה ציווה לנו משה" "וזאת התורה אשר שם משה" "ואז ישיר משה". כי שירתנו היא תורת משה. ושירתם האילמת של הילדים שהיו אמורים לשיר אותה, אך מישהו גנב מהם גם את קולם.
ביום הכפורים קוראים את עשרת הדברות. בפרשה הזאת נעברו לפחות שתיים מהן: "לא תגנוב", ו"לא תענה ברעך עד-שקר" – מדיניות ההסתרה ההשתקה הטיוח וההשכחה, בבחינת עברה גוררת עברה. ועליהן אנחנו מבקשים לכפר במצווה.
ביום הכפורים הזה אנחנו מבקשים להשיב את הגזלה. אם לא לבעליה, לפחות לאמונתה ולצור מחצבתה ממנו נותצה ונותקה. ולחקוק באותיות של קודש את שמותיהם בגווילי הקלף ממנו נקרעו. לא נוכל להחזיר אותם לחיים מהם נעקרו, אך נזכה לטעת בשמם עץ חיים היא למחזיקים בה. לכבודם ולזכותם של הילדים יוקדש ספר התורה הזה שייכתב וייחתם בעזרת השם ובעזרתכם, ויחד עמו נכתב ונחתם כולנו לסליחה למחילה ולכפרה. אמן.